חורבן כמו בסוריה, אלפי אבידות, מיליוני פליטים – ומלחמה שרבים ממשיכים לשאול: בשביל מה? הפלישה של רוסיה לאוקראינה מתנהלת כבר יותר מחודש, והסוף עדיין לא נראה באופק. היא נפתחה במכת פתיחה נרחבת ב-24 בפברואר, אבל התקווה של הנשיא הרוסי ולדימיר פוטין לניצחון בזק נכזבה במהרה, לנוכח התנגדות עזה מהצפוי של האוקראינים, וקשיים לוגיסטיים חמורים שבהם נתקל הצבא הרוסי, כמו מחסור בדלק ותחמושת. מאז, הרוסים עברו לשיטה של מצור על ערים וכתישתן, בניסיון להתיש את אוקראינה ולהביא אט-אט לכניעתה.
המלחמה באוקראינה – עוד כותרות:
• בלי נאט"ו, עם "סעיף 5" והאיחוד האירופי: "ההתקדמות הגדולה ביותר במו"מ עד כה"
• רוסיה "מפחיתה" פעילות ליד קייב. אוקראינה: ישראל עשויה לתת ערבויות
• ארדואן מארח סבב שיחות חדש; זו יחידת הרחפנים שעצרה את השיירה הרוסית
• דיווח: חשד שאברמוביץ' ובכירים אוקראינים הורעלו
• מי נגד מי במשבר באוקראינה? מדריך
33 צפייה בגלריה
עשן בצ'רניהיב, טנק רוסי בוולנובאחה שנחרבה, שריפה מהפצצה בחרקוב ופליטים בגבול פולין
(צילום: AFP / Satellite image ©2022 Maxar Technologies, AP, רויטרס)
זלנסקי מציע ניטרליות תמורת ריבונות | נדב איל מסביר
(צילום: משי בן עמי)
אולם בדרך להשגת היעד הזה הרוסים איבדו לפי ההערכה בנאט"ו בין 7,000 ל-15,000 חיילים, והכלכלה הרוסית קורסת תחת נטל הסנקציות האדירות שהטיל עליה המערב. כעת עולה אפשרות שהקרמלין סולל את הדרך לצמצום המלחמה, אחרי שהכריז על התמקדות בחבל הבדלני דונבאס שבמזרח אוקראינה. במקביל, האוקראינים טוענים לעוד ועוד מתקפות-נגד מוצלחות, בין היתר באזור קייב שהרוסים נכשלו בכיתורה, אך מזהירים גם מאפשרות שהרוסים נערכים לארגן מחדש את כוחותיהם לקראת מתקפה נרחבת נוספת. אז מה קורה בחזיתות השונות, אילו ערים נצורות ומתמודדות עם אסון הומניטרי, מאילו נחסכה עדיין הזוועה והאם למשא ומתן יש סיכוי להביא שלום? זו תמונת מצב של החזיתות השונות, ביום ה-34 למלחמה.
החזית הצפונית: התוכנית הכושלת לכיתור קייב
המוקד המרכזי בחזית הצפונית הוא הבירה קייב, שבמערב מעריכים כי רוסיה התכוונה להפיל בה במהירות האפשרית את הממשלה הפרו-מערבית בראשות הנשיא וולודימיר זלנסקי, ולהחליפה בממשלת בובות פרו-רוסית, באופן שיכול היה לייתר את המשך הקרבות בכל שאר החזיתות. אלא שהתוכנית הזו כשלה: כוחות עילית ושכירי חרב שלפי דיווחים נשלחו מבעוד מועד לקייב לא הצליחו לפגוע בזלנסקי, בעוד הכוחות שניסו לכתר את העיר נכשלו גם הם במשימתם.
33 צפייה בגלריה
חיילים אוקראינים בשוחות באזור קייב, היום. הכוחות הרוסיים נתקעו, ואף נהדפו
(צילום: AP )
33 צפייה בגלריה
עשן עולה מאזור הוסטומל. קרבות קשים בנמל התעופה באזור
(צילום:022 Maxar Technologies/Handout via REUTERS)
לקייב התקדמו הכוחות הרוסיים בשני צירים מרכזיים: דרך בלארוס – ממערב לקייב ולנהר הדנייפר – ודרך הגבול הרוסי עצמו – ממזרח לקייב ולנהר. כבר ביום הראשון לפלישה כבשו הרוסים שפלשו מכיוון בלארוס את אזור הכור הגרעיני צ'רנוביל, אך עדות ראשונה לקושי בהוצאה לפועל של בליץ מהיר הגיעה בקרבות הקשים על נמל התעופה אנטונוב שליד הוסטומל, קרוב לקייב עצמה: אילולא ההתנגדות האוקראינית העזה שם, ייתכן שהרוסים היו יכולים להנחית בנמל כוחות שיריון וכך אולי לעקוף את הציר היבשתי.
במקום זאת, הם נאלצו לעשות את המסע אל הבירה דרך כבישים וגשרים שלפי הדיווחים שובשו על ידי האוקראינים כדי להאט את התקדמותם. הם הצליחו להגיע אל הפרברים המערביים של קייב, ושם נרשמים מאז הימים הראשונים של הפלישה – ועד היום – קרבות עזים, ביישובים כמו אירפין, בוצ'ה והוסטומל. תושבים ברחו משם תחת הפגזות קשות, ומאירפין הגיעו תמונות ראשונות שזעזעו את העולם, בהן נראו גופות אם וילדיה שלא הספיקו למצוא מחסה, או המוני פליטים שמתחבאים מתחת לגשר הרוס.
למרות הקושי הראשוני של הרוסים בכיתור קייב, בעולם התעורר חשש רב בתחילת החודש כאשר התפרסמו תמונות לוויין ובהן נראה מה שהיה עשוי להיות תגבור כוח משמעותי: שיירה ענקית של טנקים וכלי רכב צבאיים, באורך של עשרות קילומטרים, עשתה את דרכה לקייב מצפון, אלא שגם היא נתקעה במהרה. היום נחשף כי לא רק בעיות לוגיסטיות עמדו בדרכם של הרוסים בשיירה הזו, אלא גם מתקפות מתוחכמות של צוות אוקראיני קטן, שנע על טרקטורונים בשטח מיוער והפעיל רחפנים שתקפו רכבים רוסיים בראש השיירה.
33 צפייה בגלריה
כוחות רוסיים, וסמל ה-Z שמזהה אותם. בעיות לוגיסטיות, ומתקפות מתוחכמות של האוקראינים
(צילום: רויטרס)
33 צפייה בגלריה
השיירה הרוסית, שנתקעה בדרך לקייב
(AFP PHOTO / Satellite image ©2022 Maxar Technologies)
כעת, נראה שהיד העליונה באזור היא של הכוחות האוקראיניים: הם מבצעים שם יותר ויותר מתקפות-נגד, וכבר בשבוע שעבר הודיעו על שחרור העיירה האסטרטגית מקאריב, שחולשת על כביש מהיר באזור. אתמול הם הודיעו על שחרור מלא של עיר נוספת, אירפין. האוקראינים סיפקו בימים האחרונים כמה דיווחים סותרים על הדיפה של הכוחות הרוסיים באזור קייב, אך לכל הפחות ניתן לומר שהצבא הרוסי נמצא שם כעת במצב של מגננה – ולא של מתקפה. על רקע הקשיים הללו, היום אף הודיע משרד ההגנה הרוסי על כוונה לצמצם "דרמטית" את המתקפות באזור קייב והעיר צ'רניהיב שמצפון לה, כדי ליצור לכאורה תנאים טובים יותר לקידום המשא ומתן.
קייב עצמה, עיר אירופית בכל קנה מידה, הפכה בחודש שחלף למבצר של ממש, וכחצי מתושביה – כשלושה מיליון ערב המלחמה – ברחו ממנה והפכו לפליטים. השאר התחבאו במקלטים או בתחנות המטרו, בשל ההפגזות וההפצצות התדירות. אחת המתקפות הבולטות ביותר על קייב הייתה בשבוע שעבר, אז הופצץ קניון גדול בעיר: הרוסים טענו שהצבא האוקראיני אחסן שם טילים, ושמונה בני אדם נהרגו. בעיר הוטל עוצר ממושך כמה פעמים, אך כעת נראה שהרשויות מנסות להשיב שם שגרה מסוימת לחיי התושבים: השבוע הודיע ראש העיר ויטלי קליצ'קו על חידוש הלימודים, בזום: "הם (הרוסים) מנסים להפחיד אותנו. זה לא יעבוד! אנחנו לא נוותר!", הצהיר.
אל קייב, כאמור, ניסו הרוסים להתקדם גם ממזרח. בדרך הם ניסו, ללא הצלחה, לכבוש את צ'רניהיב שבצפון וסומי שבצפון-מזרח, ובמקום זאת מטילים עליהן כעת מצור ומפגיזים אותן. בצ'רניהיב, עיר בת 290,000 תושבים ערב המלחמה, דווח בשבוע האחרון על משבר הומניטרי חמור, עם מחסור במזון, מים וגז לחימום. מבין שלל העדויות הקשות משם אפשר להביא את זו של נער בן 15, בשם אנדריי, שסיפר כי ראה את אמו עולה באש אחרי שרכבם עלה על מוקש, בזמן שניסו לברוח מהעיר. הכוחות הרוסיים, יצוין, הגיעו גם לפרברים המזרחיים של קייב, כמו ברובארי, אך גם שם נתקעו. בצבא האוקראיני טענו שלשום כי הרוסים נמצאים בברובארי במגננה.
החזית המזרחית: מריופול נחרבה, אבל עדיין עומדת
מזרח אוקראינה הופכת כעת למוקד המרכזי של המלחמה, כשברקע אותה הצהרה מסוף השבוע של הצבא הרוסי ולפיה סיים לכאורה את "השלב הראשון" של מה שהוא מתעקש לכנות "מבצע צבאי מיוחד" באוקראינה, ומעתה ימקד כעת את מאמציו בהרחבת אזורי השליטה של המורדים הפרו-רוסים בלוהנסק ובדונייצק שבחבל דונבאס, במזרח המדינה. הצבא הרוסי טען כי בחודש שחלף השיגו המורדים בחבל הזה הישגים נרחבים, וכי הם שולטים כעת ב-93% מאזור לוהנסק ו-54% מאזור דונייצק.
גורמים במערב אישרו אתמול כי נראה שרוסיה אכן ממקדת את מאמציה במזרח אוקראינה, שם מוצב חלקו העיקרי של הצבא האוקראיני, המנסה למנוע מהמורדים להתפשט לעבר גבולות המחוזות דונייצק ולוהנסק. ראש המודיעין הצבאי של אוקראינה, קירילו בודנוב, אמר כי נראה שהיעד של פוטין כעת הוא לפצל את אוקראינה לשני חלקים – אחד כבוש ושני משוחרר – באופן שיזכיר את דרום וצפון קוריאה. "הוא לא יכול לבלוע את המדינה כולה", אמר בודנוב.
על פי ההערכות במערב, האסטרטגיה שהרוסים מקווים להוציא כעת לפועל במזרח היא "תנועת מלקחיים" – לכתר מאחור את הכוחות האוקראיניים שמוצבים שם, באמצעות הזרמת כוחות שכעת מוצבים ליד העיר חרקוב, בצפון-מזרח אוקראינה, ובמריופול, בדרום-מזרח. אלא שמריופול – שחשובה לרוסים גם כדי ליצור רצף יבשתי בין חבל דונבאס לחצי האי קרים שנכבש על ידם כבר ב-2014 – מצליחה להחזיק מעמד במצור שנמשך כבר חודש שלם, ומסכלת לפיכך את התוכנית הרוסית הזו.
הצבא הרוסי, שבכיתור על מריופול נעזר במורדים מדונבאס, מפגיז את עיר הנמל האסטרטגית ללא רחם, וכמה מתקפות שם עוררו זעם נרחב בקרב הקהילה הבינלאומית: הפצצת התיאטרון שבו הסתתרו נשים וילדים, שם נהרגו לפחות 300 איש, הפצצה על בית ספר לאומנויות שגם בו הסתתרו מאות אנשים, וכן הפצצה קטלנית של בית חולים ליולדות. בימים האחרונים הצליחו הרוסים להגיע אל מרכז מריופול, ודווח כי הם מנהלים שם קרבות רחוב. תיעודים שהופצו ברשת מראים טנקים שנפגעים ברחובות העיר מטילי נ"ט שמספק המערב לצבא האוקראיני. הבוקר דיווח המודיעין הבריטי כי מרכז מריופול עדיין נמצא בשליטה אוקראינית.
במריופול מתחולל כעת המשבר ההומניטרי החמור ביותר באוקראינה כולה. לדברי הרשויות שם, כ-90% מהבתים בעיר ניזוקו וכ-40% נהרסו לגמרי. התושבים נאלצים להתקיים ללא חשמל וחימום, אף שבלילה הטמפרטורה צונחת אל מתחת לאפס, וגם המזון והמים שלהם הולכים ואוזלים. אמש עדכנו הרשויות בעיר כי קרוב ל-5,000 בני אדם כבר נהרגו בה. המונים נקברו בקברי אחים.
תיעוד: מארב לטנק רוסי במריופול
הרס נרחב דווח גם בעיירה וולנוובאחה ששוכנת כ-20 ק"מ צפונית למריופול. היא נכבשה כבר לפני כשבועיים, ולטענת האוקראינים נחרבה כליל. צפונית ומזרחית יותר, בחרקוב, מתמודדים מתחילת המלחמה עם הפגזות ללא הרף של הרוסים, אך העיר השנייה בגודלה באוקראינה מצליחה עד עתה לעמוד בפרץ. הרוסים, כך לפי הדיווחים, לא מנסים לבצע שם מתקפות קרקעיות חדשות. למרות זאת, הנזק נרחב: באמצע החודש דיווחו הרשויות כי לפחות 500 בני אדם נהרגו בעיר. יותר מאלף מבנים נהרסו לטענתן, בהם גם כ-60 בתי ספר.
החזית הדרומית: ערים כבושות, והפגנות אמיצות
ציר התקדמות מרכזי נוסף של הרוסים בפלישה נעשה מחצי האי קרים, שנכבש כאמור וסופח לרוסיה ב-2014. הכוחות שפלשו משם רשמו הישגים מרשימים יחסית בתחילת המלחמה, ובין היתר הצליחו לכבוש כבר ביום הראשון את הסכר במחוז חרסון שדרכו הוזרמו עד 2014 מי שתייה לעבר תושבי קרים. האוקראינים חסמו אותו בעקבות הסיפוח הרוסי של חצי האי. חלק מהכוחות הרוסיים שפלשו מקרים נעו לעבר מריופול, ובדרך כבשו את עיר הנמל ברדיאנסק, שכמו מריופול שוכנת לחופי ים אזוב, ובהמשך את העיר מליטופול – שם נטען בהמשך כי הרוסים חטפו את ראש העיר והחליפו אותו במחליפה עושת-דברם, אך שחררו אותו בהמשך בעסקת חילופי שבויים.
שאר הכוחות הרוסיים שהגיעו מקרים המשיכו לכיוון צפון-מערב, ובין היתר כבשו תחנת כוח גרעינית נוספת, בזפוריז'יה – אחרי קרבות שגרמו לשריפה מדאיגה במתחם. בתחילת מרץ רשמו הכוחות הרוסיים באזור את ההישג החשוב ביותר עד כה של מוסקבה: כיבוש העיר הגדולה חרסון, שבה קרוב ל-300,000 תושבים בימי שגרה. מאז כיבוש העיר דווח בה על הפגנות נרחבות של התושבים שם, למרות הסכנה שהחיילים הרוסים יפתחו לעברם באש. ההפגנות האמיצות הללו, יצוין, נרשמו בשורה ארוכה של אזורים כבושים באוקראינה, ובתיעודים שהופצו ברשתות נראו בין היתר אזרחים מטפסים על טנקים או חוסמים את דרכם בגופם.
מטרת הרוסים בחזית הדרומית היא ניתוקה המוחלט של אוקראינה מגישה לים, אך כדי לעשות זאת עליהם לכבוש גם את העיר אודסה, בדרום-מערב המדינה. בדרך אליה, ואחרי כיבוש חרסון, ניסו הרוסים לכבוש עיר נמל אסטרטגית נוספת, מיקולאייב, אך שם נהדפו. במיקולאייב דווח על אחת מהמתקפות הקטלניות עד כה נגד ריכוז של כוחות הצבא האוקראיני: לפי הדיווחים כ-40 חיילים לפחות נהרגו בהפצה אווירית על מתקן צבאי שבו הם ישנו, לפני כשבועיים וחצי. היום דווח שם על מתקפת טילים נוספת שבה נהרגו לפחות שבעה בני אדם, ובה נפגע בניין הממשל המחוזי.
כעת, וכמו באזור קייב, האוקראינים הם אלו שמבצעים את עיקר ההתקפות באזור חרסון, בעוד הרוסים נמצאים גם שם במגננה. באחת המתקפות הללו, על בסיס אווירי שנכבש, דווח בסוף השבוע כי נהרג גנרל רוסי נוסף – שביעי במספר מתחילת המלחמה. העיר עצמה עדיין נמצאת תחת כיבוש רוסי. באודסה, בינתיים, נערכו בשבועות האחרונים לתרחיש של מתקפה רוסית, אם כי סיכוייה נראים כעת קטנים יותר: גם העיר השלישית בגדולה באוקראינה הפכה לדמוית מבצר, כשפסלים עתיקי יומין כוסו עד הראש בשקי חול כדי להגן עליהם מהפגזות אפשריות.
החזית המערבית: מתקפות טילים, ונהר של פליטים
החזית השקטה ביותר במלחמה, באופן יחסי כמובן, היא המערבית. הרוסים אמנם לא ניסו לפלוש קרקעית למערב אוקראינה, אולם גם שם הם מבצעים שורה ארוכה של מתקפות, אם בהפצצות אוויריות או בשיגורי טילים ארוכי טווח. כבר במכת הפתיחה הראשונית הפציצו הרוסים שורה של תשתיות צבאיות סמוך לערים באזור, ומאז הם המשיכו לתקוף תשתיות כאלו או מאגרי דלק – רק הבוקר הם טענו להשמדה של מאגר דלק "גדול" במחוז ריבנו.
33 צפייה בגלריה
ויריה ואיגור, פליטים מאוקראינה, מצטלמים עם צעצועים שקיבלו בגבול פולין
(צילום: יריב כץ )
המתקפה הקטלנית ביותר במערב אוקראינה התרחשה לפני כשבועיים, אז כ-30 טילים פגעו בבסיס יבוריב, ליד לבוב והגבול עם פולין, ו-35 בני אדם נהרגו אז. הרוסים טענו שהמטרה הייתה להשמיד נשק שהוזרם דרך הבסיס הזה מהמערב אל הצבא האוקראיני. כשברקע דיווחים כי לצבא הרוסי אוזלים הטילים המדויקים שלו, לאחרונה הוא אף החל להשתמש בטילי שיוט היפר-סוניים שפיתח, מסוג קינז'אל – כאלו שלכאורה הינם בלתי-מיורטים – ובאמצעותם השמיד מחסני תחמושת שונים.
במקביל למתקפות האוויריות של הרוסים, מערב אוקראינה היא דרך המילוט של מיליוני אזרחים מארצם, במשבר הפליטים החמור ביותר באירופה מאז מלחמת העולם השנייה. לפי העדכון האחרון אתמול של סוכנות הפליטים של האו"ם, מאוקראינה ברחו 3,862,797 פליטים, כשביום ראשון לבדו ברחו 41,748 איש. 90% מהם נשים וילדים, ו-2.2 מיליון מהם נמצאים בפולין.
בדרך לפולין המונים מחכים בעיר לבוב, שדיווחה בשבועות האחרונים על קושי רב בשמירה על תנאי מחייה נאותים עבורם. ארגוני סיוע בינלאומיים נחלצו לסייע, ובהם גם לא מעט ישראלים – ישראל אף הקימה באזור בית חולים שדה. בנוסף, קרוב ל-300,000 אוקראינים פונו – או גורשו בכוח לטענת אוקראינה – לרוסיה עצמה. בסך הכול יותר מ-10 מיליון אוקראינים – כרבע מהאוכלוסייה כולה – נעקרו מבתיהם, כשרבים עדיין פליטים בתוך ארצם. לפי האו"ם, אחד מכל ילד שני באוקראינה נעקר מביתו.
החזית הימית: מצור בים השחור
בהיבט הימי אין לחימה משמעותית, אולי לנוכח העליונות הרבה של הצי הרוסי, שמטיל לאורך המלחמה מצור ימי על אוקראינה. אוקראינה לא מנסה להילחם באופן ישיר עם הצי הרוסי, ולפי דיווחים אף הטביעה בתחילת המלחמה את אחת מספינות הדגל שלה במיקולאייב, כדי שלא תיפול לידי הרוסים. היום טען משרד ההגנה במוסקבה כי אין יותר צי אוקראיני. אולם גם בזירה הזו נראה שהאוקראינים מנסים כעת ליזום מתקפות-נגד: בשבוע שעבר הם הצליחו להטביע חלקית ספינת לוחמה אמפיבית שעגנה בנמל ברדיאנסק הכבוש. במקביל, הנשיא זלנסקי קרא למערב לספק לארצו גם טילי קרקע-ים.
33 צפייה בגלריה
עשן עולה מנמל ברדיאנסק הכבוש, אחרי הטבעה חלקית של ספינה רוסית שם. בשבוע שעבר
(צילום: רויטרס)
ההקלטה מאי הנחש: "ספינה רוסית, לכי להזדיין!"
(מתוך ערוץ היוטיוב של WarLeaks - Military Blog)
אחת התקריות המפורסמות ביותר בחזית הימית התרחשה בימים הראשונים של המלחמה, במהלך כיבוש האי זמיני (אי הנחשים), בעיקר בגלל הפצת הקלטה של חילופי דברים בין החיילים האוקראינים שהוצבו באי לבין אנשי ספינת המלחמה הרוסית שכבשה אותו, ובה נשמע אחד האוקראינים אומר בהתרסה בקשר: "ספינת מלחמה רוסית, לכי להזדיין". תחילה דווח כי כל החיילים האוקראינים שם מתו, וזלנסקי אף הכריז שיעניק להם את תואר "גיבור אוקראינה", אך בהמשך התברר כי הם רק נשבו. ביום חמישי האחרון דווח כי 19 מלחים אוקראינים שוחררו בעסקת חילופי שבויים, תמורת 11 מלחים רוסים.
החזית האווירית: איפה המטוסים הרוסיים?
לצבא הרוסי יש פי 15 מטוסי קרב – 1,511 לעומת 98 בלבד לאוקראינים ערב המלחמה – אך למרות זאת הוא לא הצליח להשיג שליטה מוחלטת בשמי אוקראינה לכל אורך השבועות שחלפו מאז הפלישה. כבר בימים הראשונים למלחמה היעדר הנוכחות האווירית של המטוסים הרוסיים בשמי אוקראינה עורר תהיות בקרב אנליסטים בעולם, ובהמשך דווח כי לעתים קרובות הטייסים הרוסים חוששים לשהות זמן רב בתוך המרחב האווירי של אוקראינה – מחשש שיופלו או על ידי מערכות ההגנה האוויריות-הקרקעיות של הצבא האוקראיני, שממשיכות לתפקד, או באמצעות טילי נ"מ, כמו סטינגר, שגם אותם המערב מזרים כעת לאוקראינים.
הצבא האוקראיני, כך העריכו החודש במערב, עדיין מחזיק ברוב מטוסי הקרב שהיו לו ערב המלחמה, חרף הבקשות החוזרות ונשנות של הנשיא זלנסקי לקבל מטוסי קרב חדישים מנאט"ו, דרישה שזו מסרבת לה בתוקף מחשש להתערבות אקטיבית במלחמה עם רוסיה. "אני מרגיש חופשי כעת", אמר השבוע ל-CNN טייס אוקראיני אחד. "לרוסים יש שליטה על חלק מאוד קטן מהשמיים של אוקראינה, ובחלק הזה הם מבצעים את ההפצצות האכזריות שלהם נגד ערים שלוות כמו מריופול וחרקוב. אבל עד כה, בשילוב כל האמצעים שיש לנו, הצלחנו למנוע מרוסיה להשתלט על השמיים שלנו".
החזית המדינית: הסנקציות, הבידוד הרוסי – ונקודות המחלוקת במו"מ
כבר ביום הרביעי לפלישה החלו שיחות בין נציגי מוסקבה וקייב בניסיון להגיע להפסקת אש, אך למרות שמאז נערכו כמה וכמה סבבים, בין היתר בבלארוס, וגם בין הסבבים המשיכו הנציגים לשוחח זה עם זה מרחוק, בשיחות וידאו, אך לא השיגו פריצת דרך. היום נשמעו הצדדים אופטימיים מעט יותר, בתום הסבב שנפתח בטורקיה, ומוסקבה הודיעה כי תצמצם "דרמטית" את התקיפות באזורי קייב וצ'רניהיב, "כדי לבנות אמון" לכאורה. עד כה, יצוין, הצליחו הצדדים להגיע להסכמות רק בדבר הקמת מסדרונות הומניטריים לפינוי תושבים מערים נצורות, אך קייב טענה שוב ושוב כי רוסיה הפרה את הסיכומים הללו והמשיכה להפגיז את נתיבי הפינוי.
אחת מנקודות המחלוקת במשא ומתן היא מעמדה העתידי של אוקראינה בעימות שבין רוסיה למערב: מוסקבה, נזכיר, חששה מאוד מההתקרבות של אוקראינה למערב ומכוונתה להצטרך לנאט"ו – ברית שרוסיה רואה בה את האיום הגדול ביותר עליה. בשבועות שקדמו לפלישה סירב הנשיא זלנסקי להיענות לדרישת רוסיה להתנער מכוונת ארצו להצטרף לנאט"ו – אך לאחר הפלישה ויתר למעשה על הדרישה הזו בכמה התבטאויות בנושא.
33 צפייה בגלריה
זלנסקי ופוטין. האם נשיא הרוסי יירד מהעץ? והאם הנשיא האוקראיני יסכים לפשרה?
(צילום: רויטרס, EPA)
אוקראינה הודיעה כי היא מוכנה לדון באימוץ מעמד ניטרלי, אך מדגישה כי בכל מקרה לא תוותר על דרישתה לקבל ערבויות ביטחוניות חלופיות לנאט"ו – שסעיף 5 בה מחייב את המדינות החברות בברית לצאת להגנתה של מדינה חברה אחרת שמותקפת. זלנסקי דורש כעת ערבויות ממדיניות שלישיות, גם אם לא במסגרת ברית נאט"ו, וגם שמה של ישראל עלה בהקשר זה. הוא גם מתעקש להמשיך לקדם את תהליך ההצטרפות לאיחוד האירופי, תהליך שבו החל בתגובה לפלישה הרוסית.
נקודת מחלוקת נוספת היא הדרישה של מוסקבה לפירוז אוקראינה מנשק, שזלנסקי הצהיר כי יסרב לה. פוטין הצהיר שוב ושוב גם על רצונו לבצע "דה-נאציפיקציה" לאוקראינה – אך בהצהרה של מוסקבה בסוף השבוע היעד הזה כבר לא צוין. גם מעמדם של חבל דונבאס וחצי האי קרים צפויים להקשות על הגעה להסכם סופי שיפתור את הסכסוך כולו, אם כי זלנסקי הצהיר השבוע כי יהיה מוכן לפשרה על דונבאס. לדבריו, יסכים גם לדון בדרישה הרוסית להגן על מעמדה של השפה הרוסית באוקראינה, תוך שציין כי הרוסים עצמם פוגעים במעמדה – בכך שהם משניאים עצמם ואת התרבות הרוסית על הציבור האוקראיני.
כמו בכל עימות צבאי, כל צד מנסה לחזק את מעמדו במשא ומתן, בין אם באמצעות הישגים בשדה הקרב או בלחץ החיצוני על היריב ובידודו. בהיבט זה מסייע המערב לאוקראינה בסנקציות האדירות שהטיל על רוסיה – שלפני הפלישה הרוסית רבים הטילו ספק שיעז להטילן – כמו סילוק בנקים רוסיים ממערכת הסליקה הבינלאומית SWIFT, סגירת השמיים בפני מטוסים רוסיים ותפיסת אחוזות ויאכטות של אוליגרכים המקורבים לפוטין. פוטין עצמו ספג סנקציות אישיות, ונשיא ארה"ב ג'ו ביידן כינה אותו במילים בוטות כמו "דיקטטור רצחני", "פושע מלחמה" – והצהיר גם כי הוא לא יכול עוד להישאר בשלטון.
33 צפייה בגלריה
תורים למקדונלד'ס במוסקבה ב-1992, אחרי נפילת ברית המועצות. הרשת האמריקנית הצטרפה לחרם הבינלאומי
(צילום: EPA)
המערב פעל בהטלת הסנקציות באחדות מרשימה, מלבד בתחום אחד: אירופה לא הצטרפה לארה"ב בחרם על הנפט והגז הרוסיים – שמהם מרוויחה ממשלת רוסיה הון עתק – בעקבות התלות הגדולה של מדינות היבשת בגז ובנפט הללו. האיחוד האירופי אמנם הכריז על כוונה להיגמל מהם במהירות, אך בתהליך הדרגתי שיימשך כמה שנים. נזק קשה ספגה גם הכלכלה הרוסית בחרם הנרחב של חברות ותאגידים עולמיים – ממקדונלד'ס דרך נייקי ועד מייקרוסופט – בחרם שנעשה באופן עצמאי ולא ביוזמה ממשלתית כלשהי. ערכו של הרובל צנח, ואלפי רוסים, רבים מהם משכילים, בורחים כעת מארצם, אם כי גם בשל הדיכוי הנרחב שמוביל כעת משטר פוטין ברוסיה.
לאוקראינה מסייע המערב גם בנשק שהוא מזרים לה, בעיקר טילים נגד טנקים וטילים נגד מטוסים, נשק שבו עושים האוקראינים שימוש יעיל ביותר. התמיכה הציבורית העולמית מתבטאת גם בהפגנות הזדהות ענקיות בערים ברחבי העולם, בגינויים מקיר לקיר כמעט של רוסיה באו"ם, ואף בהתנדבות של אזרחים זרים לצבא האוקראיני.
בגזרה המדינית ראוי לציין גם את חששן של מדינות נוספות במזרח אירופה מפני התוקפנות הרוסית, בהן המדינות הבלטיות – ליטא, לטביה ואסטוניה – ופולין. בצל החשש הזה מדינות נאט"ו סיכמו על תגבור כוחות משמעותי של אלפי חיילים בחזית המזרחית שלהן. הן הדגישו שוב ושוב כי לא יסייעו באופן אקטיבי לאוקראינה במלחמה, כדי שלא להיגרר למלחמת עולם שלישית – כשברקע גם האיום הגרעיני המרומז שהשמיע פוטין, כאשר הורה לכוחות ההרתעה הגרעיניים שלו להיכנס לכוננות מוגברת.
החשש מרוסיה הוביל גם לשינוי מדיניות היסטורי בכמה מדינות אירופיות, בראשן גרמניה: זו סירבה לשלוח לאוקראינה נשק עד תחילת המלחמה – ובאופן מביך למדי היא הסתפקה אז רק בקסדות – אך לאחר מכן לא רק ששלחה טילים לאוקראינה, היא גם הודיעה כי תשקיע השנה 100 מיליארד אירו בביטחון הלאומי של גרמניה עצמה. הקנצלר אולף שולץ אף הודיע כי הוא בוחן רכישת מערכת טילים להגנה אווירית. בין האפשרויות שנשקלות כעת גם מערכות מתוצרת ישראלית, כמו חץ 3.
