היה רע לתפארת: המשברים של 2008
אחרי שבחנו את נקודות האור - הגיע תורם של רגעי השפל של 2008. משבר המזון התגלגל למשבר פיננסי שהביא למשבר כלכלי עולמי; המתיחות בין רוסיה למערב הפכה למלחמה של ממש בקווקז; אי-היציבות הפוליטית בפקיסטן הסתכמה במתקפת טרור רצחנית בהודו; האנרכיה בסומליה הפכה את האזור לגן עדן לשודדי ספינות; ובמקומות רבים בעולם הוסיף המצב להידרדר
לא מעט משברים פקדו את העולם בשנה החולפת, אך בראש ובראשונה, תיזכר שנת 2008 כשנה שבה נפלו השמים על וול סטריט. למרות ששיאו של המשבר הגיע בספטמבר, שנת 2008 החלה בסימן משברים כאשר בתחילתה פקד את העולם משבר מזון. עקב התגברות הביקוש למזון תעשייתי בהודו ובסין, עלו מחירי חומרי הגלם ברחבי העולם, בהם החיטה, התירס, האורז, המזון לבהמות, הדשן לחקלאות, וגם מחירי הדלק. עקב עליית המחירים פרצו מהומות במקומות שונים בעולם - בהם האיטי, מצרים ו סומליה.
במקביל, הנצו ניצניו של המשבר הכלכלי העולמי - במשבר הלוואות הסאב-פריים בארצות הברית, שבו הוענקו הלוואות לרכישת נדל"ן לאוכלוסייה שיכולתה להחזיר את המשכנתא מוטלת בספק. ההלוואות ניתנו מתוך תפיסה שמגמת העלייה בערך
משכנתאות הסאב-פריים גם נסחרו בבורסה כאגרות חוב, אך חוסר היכולת של הלווים להחזיר את המשכנתאות הפיל את ערכם של ניירות הערך, והשפיע על שוק ההון כולו. מוסדות פיננסיים בארה"ב ובאירופה נאלצו למכור את החזקותיהם כדי לשמור על רמת נזילות נדרשת, לנוכח ירידת ערך הנכסים שברשותם, והמשקיעים החלו לאבד אמון במערכת, לאחר שגילו שוב ושוב עד כמה אותם "נכסים מורעלים" פגיעים.
המשבר הפיננסי הפך למשבר ריאלי, והשפיע על העולם כולו (צילום: רויטרס)
משם, הדרך היתה קצרה להלאמת ענקיות המשכנתאות פאני מיי ופרדי מק, ואחר כך לקריסת ענקיות פיננסיים כמו בר סטרנס וליהמן ברדרס, והלאמת ענקית הביטוח AIG, אשר ביטחה, בין השאר, את ניירות הערך של אותם מוסדות פיננסיים. ארה"ב – המדינה הקפיטליסטית ביותר בעולם – החלה לדבר על רגולציה ועל התערבות ממשלתית בשוק החופשי, והממשל האמריקני החל לרקוח תוכניות חירום להצלת המשק.
המשבר הפיננסי הפך במהרה למשבר ריאלי, המשפיע על כל תחומי הכלכלה בארה"ב ובארצות המפותחות שהיו מעורבות בשוק ההון האמריקני וסחרו עימה. לא רק ארה"ב נפגעה – אלא גם גוש האירו, רוסיה, יפן, ואפילו איסלנד, שנאלצה להלאים את הבנקים הגדולים במדינה הקטנה. וכאילו שכל המכות הללו לא הספיקו, גם מעילת הענק של יו"ר נאסד"ק לשעבר, ברנרד מאדוף, שהונה בתכסיס פירמידה מאות לקוחות מיפן ועד ישראל, הנחיתה מכה קשה, שהיקפה רק הולך ומתברר כעת.
ומה יהיה בשנה הבאה? לא הרבה יותר טוב, אם מסתמכים על התחזיות שפרסמו מוסדות ו בנקים מרכזיים בעולם, החוזים מיתון בגוש האירו, בבריטניה, ביפן וכן בארה"ב, שכבר עתה שרויה במיתון. לכלכלות המפותחות צפויה תקופה לא קלה, המורגשת כבר כעת, של עלייה באבטלה, ירידה בייצור, וירידה בביקוש למוצרים וסחורות. ניתן לראות זאת בצניחה במחירי הסחורות והנפט מהשיא שאליו הגיעו בשנה האחרונה - לשפל של כמה שנים. גם המדינות המתפתחות צפויות להיפגע באופן משמעותי, לאור הירידה בביקוש לחומרי גלם ומוצרים שאלה מייצאות לעולם המערבי.
נקודת האור היחידה במשבר – לפחות, בעיני ישראל – היא השפעתה של הירידה החדה במחירי הנפט על כלכלתה של איראן. עכשיו לא נותר אלא לקוות שההחמרה במצב הכלכלי באיראן, שעוד קודם למשבר נאנקה תחת נטל הסנקציות הכלכליות שהטילה עליה הקהילה הבינלאומית בשל סירובה להפסיק את תוכנית הגרעין, תביא למהפך בבחירות הבאות לנשיאות, הצפויות ביוני הבא, ולירידתו מהבמה של הנשיא הקיצוני מחמוד אחמדי-נג'אד. (גיל קול ודנה צימרמן)
ומהמשבר הכלכלי – למשבר הפוליטי החמור ביותר שפקד את העולם השנה, והוא כמובן המתיחות בין רוסיה למערב, שהגיעה ב-2008 לשיא – כלומר, שפל – חסר תקדים. הסלמה ברטוריקה בין רוסיה למערב אמנם כבר נרשמה ב-2007, אבל השנה היא הרקיעה שחקים. מבחינת יחסי רוסיה והמערב, השנה התחילה ברגל שמאל: באמצע חודש פברואר הכריז הרוב האלבני בחבל קוסובו שבסרביה על עצמאותו, על אפן ועל חמתן של בלגרד ומוסקבה שהתנגדו לצעד בתוקף. לכעסה של רוסיה, הצעד האלבני החד-צדדי זכה תוך זמן קצר להכרה בינלאומית מצד רוב מדינות אירופה וגם ארצות הברית.
רוסיה זעמה, ואיימה להגיב בהכרה בעצמאותם של המחוזות הבדלנים בגאורגיה, שכנתה הקטנה מדרום-מזרח, שנהייתה אחרי מוסדות המערב היתה כקוץ בישבנו של הקרמלין. ארה"ב הוסיפה שמן למדורה כאשר פעלה באפריל לצרף את גאורגיה ושכנה סובייטית-לשעבר נוספת, אוקראינה, לברית נאט"ו, צעד שעוכב על ידי גרמניה וצרפת, שלא רצו להכעיס את מוסקבה יתר על המידה. אבל וושינגטון לא ניסתה לפייס את הקרמלין ולשכנעו שאין לה כוונות להשתלט על החצר האחורית של רוסיה; היא הוסיפה לקדם את תוכניתה להציב את רכיבי המערכת להגנה מפני טילים בפולין ובצ'כיה חרף ההתנגדות הרוסית למהלך ולמרות איומיה של מוסקבה להגיב בדרכים צבאיות.
המתיחות הבין-גושית הגיעה לשיאה באוגוסט, לאחר שנשיא גאורגיה מיכאיל סאאקשווילי החליט לנצל את פתיחת אולימפיאדת בייג'ינג לכיבוש מחדש של המחוז הבדלני דרום-אוסטיה, והורה על מתקפה אווירית וקרקעית על בירתו, צחינוואלי. היה זה משגה חמור: ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין אמנם צפה בטקס הפתיחה, אך תוך שעות זרמו לשטחה של גאורגיה אלפי חיילים רוסים, והנחיתו לרפובליקה הסובייטית-לשעבר הסוררת מהלומה כואבת.
בגזרת דרום אוסטיה, הפציצו הרוסים וכבשו את העיר גורי הסמוכה, ובגזרה המערבית, השתלטו חיילים רוסים ולוחמים אבחזים את המובלעת הגאורגית קודורי. עקב הלחימה נמלטו אלפי אוסטים וגאורגים מבתיהם. הרוסים טענו כי הגאורגים ביצעו "רצח עם" בדרום אוסטיה - טענות שטביליסי דחתה ולא זכו גם לאישורם של ארגונים עצמאיים. בדו"ח שפרסם ארגון "אמנסטי" הבינלאומי בתום המלחמה נטען כי שני הצדדים ביצעו הפרות חמורות של החוק הבינלאומי.
משוריינים רוסים דוהרים לעומק גאורגיה, באוגוסט (צילום: AP)
כעבור חמישה ימי לחימה הצליח נשיא צרפת ניקולא סרקוזי להביא את שני הצדדים לחתום על הסכם הפסקת אש, אך הרוסים שבו והפרו את סעיפיו, ואף סיכלו באמצעות זכות הווטו כל ניסיון שהובילו נציגי מדינות המערב במועצת הביטחון של האו"ם להעניש את מוסקבה. יתרה מזאת, העוינות הגוברת בין רוסיה לנציגות המערב במועצה גם מנעה כל התקדמות בטיפול במשבר הגרעין האיראני ועיכבה קבלת החלטה נוספת על החרפת הסנקציות על הרפובליקה האיסלאמית.
המתח הוסיף וגאה כאשר ביום בחירתו של ברק אובמה לנשיא ה-44 של ארצות הברית, בחר נשיא רוסיה דמיטרי מדבדב לאיים בפרישת טילים קצרי-טווח במובלעת המערבית קלינינגרד. מאוחר יותר ציין מדבדב כי דבריו לא היו מסר לאובמה, וכי "פשוט שכח" שנערכו בארה"ב בחירות – והוסיף כי הוא מקווה שהממשל האמריקני הבא ישכיל לנהוג בדרכים פייסניות יותר מאשר קודמו. האם ישעה אובמה לבקשה? אחרי 20 בינואר כבר נוכל לדעת. (דנה צימרמן)
2008 היתה גם השנה שבה הצטרפה בירת העסקים ההודית מומבאי (בומביי) למועדון המפוקפק שבו חברות – שלא מרצונן - ניו יורק, לונדון ומדריד. ב-26 בנובמבר בשעה שמונה הגיעו לפחות עשרה מחבלים חמושים לחופיה של מומבאי, והטילו מצור עקוב מדם בן 60 שעות על שבעה יעדים בעיר. במתקפת הטרור נספו יותר מ-170 בני אדם, בהם עשרות אזרחים זרים. בין ההרוגים היו גם שישה יהודים, בכלל זה ארבעה ישראלים, שנהרגו בהתקפה על בית חב"ד בעיר.
אנשים מסתתרים מאימת המחבלים במהלך המצור על מומבאי (צילום: AP)
מתקפת הטרור החלה בשעה 21:20 במארב על תחנת הרכבת המרכזית. במקביל פשטו המחבלים על בית חולים, בית קולנוע, ועל ארבעה אתרים החביבים על תיירים ואזרחים זרים - בית נרימאן שבו שוכן בית חב"ד, בית הקפה הנודע "לאופולד", מלון אוברוי-טרידנט ומלון טאג' מאהל. מהכדור הראשון שירו המחבלים ועד צאתו של אחרון חיילי הקומנדו ההודים ממלון טאג' מאהל, עקב העולם בדריכות אחר ההתפתחויות. עיניהם של ישראלים רבים היו נשואות לבית חב"ד, שממנו ניצלו רק מוישי – בנם הפעוט של הרב גביראל הולצמן ורעייתו ריבקי שהפעילו את המקום - והמטפלת ההודית סנדרה סמואל, שהצליחה להבריח אותו לחופשי.
זמן קצר לאחר שהחל המצור לקח ארגון לא מוכר בשם "דקאן מוג'הידין" את האחריות על המתקפה – אך עוד לפני שהמתקפה הסתיימה הפנתה הודו אצבע מאשימה לעבר שכנתה ממערב, וטענה כי מבצעי הפיגועים הם גורמים הקשורים לפקיסטן. איסלאמבאד התרעמה והזכירה כי גם היא קורבן של הטרור העולמי. זה יותר משנה שהמדינה המוסלמית החמושה בנשק גרעיני מתקשה לרסן את פעילות הטרור של חמושים איסלאמים באזורים השבטיים הסמוכים לאפגניסטן, משם יצאו המחבלים שביצעו את שני הפיגועים הגדולים שאירעו במדינה בשנה החולפת – הפיגוע ברוואלפינדי אשתקד שבו נהרגה ראש הממשלה לשעבר בנזיר בוטו, והפיגוע הקשה במלון "מריוט" שהיכה בבירה בספטמבר.
הנשיא החדש, אלמנה של בוטו אסיף עלי זרדרי, שמונה לתפקיד לאחר התפטרותו של הנשיא זה תשע שנים פרבז מושארף, זעם על האשמותיה של הודו ואף איים להפנות כוחות לגבול עם השכנה הגרעינית ממזרח. המתיחות בין שתי המדינות – המסוכסכות על הריבונות על חבל קשמיר – איימה להתפרץ לכדי עימות צבאי מזוין, אך התערבות בינלאומית הצליחה למנוע התלהטות, בינתיים.
פרחים ונרות זיכרון ליד מלון טאג' מאהל במומבאי (צילום: רויטרס)
חקירתו של מוחמד אג'מל קסאב, המחבל היחיד שנלכד חי, חיזקה את ההערכות שהאחראי להתקפה הוא ארגון הטרור הפקיסטני הקשמירי "לשקר אי-טייבה". פקיסטן אמנם נקטה צעדים נגד מייסדי הארגון ואף סגרה את משרדי ארגון הצדקה שמסייע לו לפעול – אך הבהירה כי לא תסגיר להודו אף חשוד במעורבות בפיגוע, חרף דרישות חוזרות ונשנות מניו דלהי. האם הוסר האיום מפני התלקחות בדרום אסיה? בשנה הבאה נדע. (ניר מגל ודנה צימרמן)
שנת 2008 גם תיזכר כשנה שבה נקלעה סומליה למשבר ההומניטרי החמור ביותר מזה עשור. המדינה המזרח-אפריקנית, שבה אין ממשל מתפקד כבר 17 שנים, הוסיפה והידרדרה בשנה החולפת לעבר הכאוס. שנתיים אחרי שצבא אתיופיה פלש למדינה והצליח להביס את המיליציה האיסלאמית שכבשה חלקים נרחבים מהמדינה – החמושים האיסלאמים הצליחו להתחזק, להשתלט מחדש על אזורי מפתח בסומליה, ולהשליט בהם משטר דרקוני על פי חוקי האיסלאם הקיצוני. על פי הערכות, 10,000 אזרחים נהרגו בעימות בשנתיים האחרונות, מיליון נעקרו מבתיהם, ושליש מהאוכלוסייה זקוקים לסיוע דחוף. ממשלת המעבר של סומליה – שמושבה בכלל בקניה – לא מצליחה לתפקד, והאו"ם דיווח החודש כי יותר מ-80 אחוזים מכוחות הביטחון במדינה, שהם כ-15 אלף חיילים ושוטרים, ערקו מהשורות, וחלקם אף נטלו עימם כלי נשק, מדים וכלי רכב.
בכאוס הזה, משגשג בסומליה רק מגזר אחד: חוטפי הספינות. בשנה האחרונה, הצליחו הפיראטים הסומלים הפעילים לחופי מפרץ עדן לבצע מעשי חטיפה שאפתניים במיוחד, למרות "ארמאדה" של ספינות קרב מערביות המפטרלות באזור. בין אלה, ייזכרו בעיקר חטיפת ספינת הנשק האוקראינית בספטמבר, וחודש וחצי לאחר מכן – חטיפת מכלית-הענק הסעודית, שעל סיפונה היה יותר מרבע מתפוקת הנפט היומית בממלכה. שתי הספינות עדיין נמצאות בידי הפיראטים, למרות ניסיונות חוזרים ונשנים להביא לשחרורן, לצד עשרות ספינות אחרות שעדיין מוחזקות, על מאות אנשי צוותן.
מכלית הענק הסעודית שעליה השתלטו הפיראטים (צילום: רויטרס)
האיחוד האפריקני, המחזיק כוח משקיפים מצומצם בבירה מוגדישו, דוחק במועצת הביטחון של האו"ם לקבל החלטה שתקרא להציב כוח שיטור בסומליה – אך מחלקת המשקיפים בארגון מתנגדת, בתואנה שבסומליה אין שלום שעליו ניתן להשקיף. בינתיים, כל יום שעובר מקרב את המדינה לאנרכיה של ממש, ומצבם של תושביה הרעבים של סומליה, המצויים בין פטיש האיסלאמים לסדן הפיראטים, מוסיף להידרדר. (דנה צימרמן)
משברים רבים התחרו על תשומת הלב התקשורתית ב-2008, אך רק מעטים זכו לה – ורבים אחרים נדחקו לקרן זווית. המשבר החמור ביותר שעליו, סביר להניח, לא קראתם, היה ההסלמה במלחמת האזרחים בסרי לנקה. באי שבדרום אסיה ניטשה בשנה האחרונה לחימה ערה בין כוחות הצבא הסינהלזי לבין המורדים הטמילים. שני הצדדים נאבקים אלה באלה כבר 25 שנה, מאז שהחלו המורדים את מאבקם להקמת מדינה עצמאית למיעוט הטמילי במדינה, אחרי שנים של קיפוח ואפלייה מצד הרוב הסינהלזי.
בין הצדדים נחתם אמנם הסכם הפסקת אש ב-2002, אך באמצע 2006 התחדשה הלחימה בין המורדים לצבא, ומאז ההסכם היה "על הנייר בלבד", למרות שאף צד לא רצה להיות זה שמבטל אותו. בינואר, לאחר פיגוע נוסף בבירה קולומבו, שנשא את טביעת אצבעם של המורדים הטמילים, הודיעה הממשלה כי היא פורשת באופן חד-צדדי מההסכם – ובמקביל החריפה את מתקפותיה על אזורי המורדים בצפון ובמזרח המדינה. בלחימה בשנה האחרונה נהרגו מאות מורדים וחיילים - וגם אזרחים לא מעטים, וכן שני שרים שנהרגו בהתנקשויות. לא ברור בדיוק כמה בני אדם נהרגו, מאחר ששני הצדדים נוהגים להפריז במספר האבדות שהנחילו לצד השני, וכניסת עיתונאים לאזור הקרבות אסורה. עובדה זו מסבירה גם את הסיקור המועט שלו זוכה העימות העקוב-מדם, שבעטיו נעקרו מאות אלפי אזרחים מבתיהם, ורבים מהם נותרו נצורים בין כוחות המורדים לחיילים.
אזרחית מבוהלת בעקבות פיגוע בבירת סרי לנקה (צילום: רויטרס)
עוד משבר שנדחק מהכותרות הוא העימות האלים במזרח קונגו – שהחריף במחצית השנייה של 2008 למרות הסכם הפסקת האש שנחתם בינואר בין הממשלה למורדים הנשמעים לגנרל המורד לורן נקונדה. בשל העימות נמלטו מאות אלפי אזרחים מבתיהם במחוז צפון קיוו, ורובם חיים במחנות פליטים מאולתרים מסביב לבירת המחוז גומא, וסובלים מתנאים סניטריים לקויים, מהעדר מזון ומי שתיה, ובעיקר מהעדר תחושת ביטחון. לנוכח המצב, החליטה מועצת הביטחון להוסיף 3,000 משקיפים לכוח השיטור המוצב בקונגו, המונה 17,000 שוטרים וחיילים, אך לפי שעה מסרבת אירופה לשגר חיילים לכוח, ולא ברור מניין יבואו אלפי המשקיפים הנוספים. לא נותר אלא לקוות שהסכמתו של נקונדה לשאת ולתת עם ממשלת קונגו על הסכם הפסקת אש חדש תביא לאזור את השקט המיוחל.
משבר נוסף שסובל מיחסי ציבור לקויים הוא המשבר המתמשך בזימבבווה למודת הסבל. בתחילת השנה עוד היה סיכוי שזימבבווה תוכל - לשם שינוי - להיכלל בחלקו האופטימי של סיכום השנה: בבחירות שנערכו שם בחודש מרס הצליחה מפלגת האופוזיציה "התנועה לשינוי דמוקרטי" לגרוף רוב בפרלמנט, ומועמדה מורגן צ'נגיראי אף הביס את הנשיא רוברט מוגאבה בבחירות לנשיאות. אבל כדרכם של רודנים, מוגאבה סירב להכיר בתוצאות, טען לזיופים, ובסופו של דבר התרצה והסכים לערוך סיבוב שני בבחירות. אבל עם התקרב הבחירות, הטילו נאמניו של הנשיא משטר של טרור ואלימות נגד תומכי האופוזיציה. כאשר צ'נגיראי פרש במחאה מהסיבוב השני, מוגאבה לא ויתר. הבחירות נערכו במועדן, והנשיא המכהן הכריז על עצמו כמנצח – והכתיר עצמו לכהונה נוספת, לקול גינויים חריפים מהמערב ומאפריקה גם יחד.
אחרי שבועות של לחץ פוליטי שהפעילו המדינות השכנות על מוגאבה, הסכים הנשיא לפתוח במשא ומתן עם צ'נגיראי לקראת הסכם חלוקת סמכויות שלטון, בדומה לזה שהושג מוקדם יותר השנה בקניה, שגם היא נפלה קורבן לחוסר יציבות פוליטית לאחר הבחירות שנערכו בה. בספטמבר נחתם הסכם בין שני היריבים הפוליטיים בזימבבווה – אך מאז חלפו כמעט ארבעה חודשים, ממשלת אחדות אַיִן, וסוף למשבר הפוליטי לא נראה באופק. בינתיים נקלעה המדינה – ששיעור האינפלציה בה הוא הגבוה ביותר שנרשם אי פעם ועומד על 231 מיליון אחוזים – למשבר נוסף, הפעם בתחום הבריאות, עקב התפרצות מגפת הכולרה, שגבתה עד כה את חייהם של יותר מאלף בני אדם.
נשיא סודן אל-באשיר בהפגנת תמיכה בחרטום, הקיץ (צילום: רויטרס)
ואף רשימה של משברים נשכחים לא תהיה שלמה בלי דרפור, החבל למוד-הסבל במערב סודן, שגם השנה נכשל המאמצים להשכין בו שלום. הניסיון של לואיס מורנו-אוקמפו, התובע בבית המשפט לפשעי מלחמה בהאג, להביא למעצרו של נשיא סודן עומר אל-באשיר, אחרי שהגיש נגדו הקיץ כתב אישום על פשעים נגד האנושות, טרם הניב פירות – ולא ברור כלל אם השופטים ישעו להמלצתו ויוציאו צו למעצרו של באשיר. לפי שעה מסתמן שגם אם יוצא צו מעצר שכזה, סודן לא תסגיר את נשיאה, ובינתיים מוסיף מצבם של העקורים במחנות הפליטים להיות קשה מנשוא, וכוח האו"ם והאיחוד האפריקני ששוגר לחבל לפני שנה וחצי מוסיף לסבול ממחסור חמור בציוד ובכוח אדם. (דנה צימרמן)
חשיפת הפרשה המחרידה הבאה שברה שיאים של שפלוּת: בחודש אפריל הודיעה משטרת אוסטריה כי עצרה את יוזף פריצל, מהנדס חשמל בן 73, בחשד שכלא את בתו אליזבת במשך 24 שנים בצינוק מאולתר שבנה במרתף בית המשפחה בעיירה אמשטטן. במהלך שנים אלה, אנס פריצל את בתו מדי שבוע, והביא עימה לעולם שבעה ילדים, שאחד מהם מת לאחר הלידה.
האם, רוזמרי, שלה נמסר כי הבת הנעדרת ברחה מן הבית והצטרפה לכת, המשיכה לגור מעל המרתף ולא חשדה בדבר. היא אף הסכימה לאמץ שלושה מקרב הילדים שהביאה אליזבת לעולם עם אביה – מבלי שידעה את האמת עליהם, כמובן. שלושת הילדים האחרים היו כלואים עם אליזבת במרתף הבית ולא ראו אור יום עד לחשיפת הפרשה. לאחר מכן, הועברו עם אמם לבית חולים, שם הם משתקמים. חשיפת הפרשה עוררה סערה באוסטריה - שם תבעו כלי התקשורת לדעת כיצד ייתכן שההתעללות המזוויעה נמשכה במשך עשרות שנים, ואיש לא פצה פה. בדיון הציבורי שהתעורר הועלתה גם הסברה שהעבר הנאצי אחראי לריבוי פרשות ההתעללות שנחשפו במדינה.
בחודש שעבר, הוגש נגד פריצל כתב אישום על אונס, שיעבוד, גילוי עריות וגם רצח – בגין מותו של אחד התינוקות שהביא לעולם עם בתו. פריצל כפר באישום הרצח, אך אם יורשע בכל סעיפי האישום, עשוי להיגזר עליו מאסר עולם. משפטו אמור להיפתח בשנה הבאה – אך לפי שעה לא ברור מתי, מאחר שהתביעה מתקשה לאתר אזרחים שיסכימו לשמש כמושבעים במשפטו. (ניר מגל)
לצד המשברים שהוזכרו בכתבה זו, חשוב לציין שכמדי שנה גם ב-2008 ידע העולם כמה אסונות טבע קשים שגבו מחיר אנושי וכלכלי כבד מנשוא. בין הבולטים שבהם – סופת הציקלון העזה "נארגיס" שהלמה במיאנמר, גבתה רבבות קורבנות, והכבידה עוד יותר על חייהם של תושבי המדינה הקטנה הנאלצים להתמודד עם משטר צבאי דכאני; רעש האדמה החזק שטלטל את מערב סין, החריב עיירות וכפרים ועורר מחאה ציבורית רבה על איכות הבנייה באזורים הכפריים העניים במדינה; וסופות ההוריקן העזות "האנה", "גוסטב" ו"אייק", שהלמו באיים הקריביים ובדרום ארצות הברית והותירו אחריהם עיי חורבות ואלפי חסרי בית.
לפנייה לכתב/ת 
