שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הממשלה נגד בג"ץ: דת, מדינה והקרבות הגדולים של הכנסת ה-20
    חוק הגיור, מתווה הכותל, הקרב על השבת, המאבק סביב הכשרות, קצבאות הילדים, לימודי הליבה ומה לא: יחסי דת-מדינה בכנסת ה-20 עמדו בסימן התנגשות בין הרשות השופטת למחוקקת. בדרך כלל זה נגמר בניצחון נוק-אאוט לקואליציה (קרי: לחרדים), אבל בסוף נפלה הממשלה על סוגיית הגיוס. עכשיו כל הטוב הזה ממתין לפתחה של הכנסת ה-21

     

    יחסי הדת והמדינה בתקופת כהונתה של הכנסת ה-20 עמדו בסימן המרוץ בין הרשויות - המחוקקת VS השופטת. בגיוס ובגיור, בכשרות ובמרכולים, בכותל ובכדורגל - כמעט תמיד רדפה הכנסת אחרי פסיקות בית המשפט או ברחה מפניהן. בדרך כלל זה נגמר בניצחון נוק-אאוט לקואליציה (קרי: לחרדים), אבל באופן אירוני דווקא מטרת העל של הקדנציה לא הושגה, כאשר נושא גיוסם של בני ישיבות לצבא לא נפתר ואף הביא להפלת הממשלה ולהקדמת הבחירות.

     

    << הכול על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות >> 

     

    המשימה הבוערת ביותר מבחינת ש"ס ויהדות התורה עם כניסתן לקואליציה ב-2015 הייתה ביטול סדרת החוקים שכונו שם "גזירות לפיד" והחזרת הגלגל לאחור בכל הקשור לפגיעה בציבור החרדי. לאחר ש"ברית האחים" בין לפיד לבנט התפרקה, ליצמן ודרעי שבו למקומם הטבעי בקואליציה, ודאגו לעגן בהסכמים את כל דרישותיהם בנושאי דת ומדינה. אחרי שנות הבצורת במדבר האופוזיציוני הם כבר לא הסתפקו רק בשימור הסטטוס-קוו אלא קיבלו תיאבון גדול יותר - והביצוע היה מהיר ומרשים.

     

      ()

     

    ערב בחירות 2019, עדיין תלויות ועומדות בבתי המשפט שורה ארוכה של עתירות בנושאים שונים - מגיוס החרדים ועד מתווה הכותל, מהגיור הרפורמי ועד ההפרדה המגדרית באקדמיה. את מה שצפוי להתרחש ביחסים שבין הדת למדינה בתקופת כהונתה של הכנסת ה-21 עדיין מוקדם להעריך, אבל דבר אחד כבר ברור: כמעט הכול תלוי באקטיביזם של שופטי בג"ץ, ובתיאבון של המפלגות החרדיות.

     

    הראשון שנבחר להיכנס לחדר הטיפולים היה "חוק השוויון בנטל" שאושר בכנסת ה-19 ונחשב להישג הבולט ביותר של יש עתיד בקדנציה ההיא. חודשים ספורים לאחר הבחירות כבר אישרה הכנסת את התיקונים שהפכו אותו לחסר משמעות: היעדים לגיוס בני ישיבות אמנם נשארו בחוק, וכך גם העיצומים הפליליים במקרה של השתמטות - אבל כל זה רק למראית העין של בג"ץ. בפועל הוא הפך לגמיש ונזיל עם מנגנון פנימי של השמדה עצמית - דבר שהבטיח כי היקף שירות החרדים יישאר שולי, והתרחיש של הטלת הסנקציות - תיאורטי בלבד.

     

    לכתבה המלאה – לחצו כאן  

     

    אחד המהלכים הרגישים והנפיצים ביותר של הקדנציה החולפת ביחסים שבין הדת למדינה, ובין דתיים לחילונים - יצא לדרך כבר ב-2013, לפני כמעט שש שנים: בית המשפט העליון קבע אז כי על עיריית תל אביב לפעול לסגירת מרכולים בשטחה בשבת, כפי שמחייב חוק העזר העירוני – או לחילופין לשנותו, תוך שהוא מכנה את מדיניות אי-האכיפה שהייתה נהוגה אז "ישראבלוף".

     

    העירייה בחרה, כצפוי, באפשרות השנייה, והובילה חקיקה חדשה שתתיר את פתיחת העסקים, אך שר הפנים דאז, גדעון סער, שבסמכותו לאשר או לפסול כל חוק עירוני חדש - סירב לחתום עליו.

     

     

    כדי לפתור את מצוקתם של מאות-אלפי חסרי הדת בישראל, שהם או הוריהם עלו ארצה מכוח חוק השבות אך אינם מוכרים כיהודים על פי ההלכה ואינם יכולים להינשא, החליטה הממשלה הקודמת לאפשר לכל רב עיר לעסוק בגיור.

     

    המטרה: לשבור את המונופול של המערך הממלכתי בתחום זה ולפתוח אותו לתחרות, ובכך להגביר את קצב הגיורים. חודשים ספורים לאחר בחירות 2015 כבר הביאו החרדים לביטול אותה החלטה.

     

    אבל ש"ס ויהדות התורה לא הסתפקו בזה: במארס 2016 פסק בית המשפט כי יש להכיר ביהדותם של מתגיירים מבתי דין אורתודוכסיים פרטיים בישראל לעניינים אזרחיים. עתירה נוספת להכרה דומה גם בגיורי הרפורמים והקונסרבטיבים, תלויה ועומדת בבג"ץ כבר יותר מ-13 שנה. עם הקמת הממשלה הנוכחית דרשו המפלגות החרדיות לקדם חוק עוקף המעניק לראשונה בלעדיות לגיור הממלכתי, ובכך לחסום את הפירצה שיצר בית המשפט - וגם למנוע ממנו להתערב עוד בנושא בעתיד.

     

    • לכתבה המלאה – לחצו כאן

     

    אחד הכישלונות הגדולים של המפלגות החרדיות בנושאי דת ומדינה היה בתחום הכשרות - גם הפעם מול בג"ץ. הכול התחיל בשני מסעדנים מירושלים, שהציגו את המזון בבתי העסק שלהם ככשר, אף שהם אינם מחזיקים בתעודת השגחה מטעם הרבנות המקומית. הם נקנסו כמי שעברו על חוק איסור הונאה בכשרות, ועתרו לבית המשפט בטענה כי הפרשנות שיחידת האכיפה ברבנות מעניקה לו מחמירה מידי ופוגעת בחופש העיסוק.

     

    במהלך הדיונים בתיק נתגלעו חילוקי דעות קשים בין היועץ המשפטי לממשלה, שאימץ את עמדת המסעדנים, לבין הרבנות הראשית, שכמובן התנגדה לה. הפערים היו גדולים כל כך, עד שלאחר שבג"ץ דחה את העתירה, ביקש היועמ"ש לקיים דיון חוזר בעניינה, בהרכב מורחב.

     

     

    רוב המהלכים בנושאי הדת והמדינה נעשו, כאמור, מתוך אילוץ - במסגרת המרוץ נגד בג"ץ או בניסיון "לנקות" אחרי יאיר לפיד, אך לפחות בנושא אחד הממשלה הנוכחית "קלקלה" בעצמה ולאחר מכן נדרשה לתקן:

     

    לאחר כמעט 30 שנה של מאבק, בהובלת "נשות הכותל", וכנגד כל הסיכויים, הושגה בתחילת 2016 פשרה היסטורית בין הזרמים הליברליים משמאל, לדתיים השמרניים מימין, בדבר הקמת רחבה פלורליסטית בכותל המערבי, שבה יובטח חופש דת מלא לכל אדם ותתאפשר תפילה שוויונית בהשתתפות פעילה של גברים ונשים.

     

    כשהגיעה ההצעה לממשלה, שרי ש"ס ויהדות התורה הצביעו נגדה, אך בהסכמה שבשתיקה אפשרו את אישורה ולא עמדו על קיום ההסכם הקואליציוני האוסר כל שינוי בסטטוס-קוו. רק מאוחר יותר, בעקבות לחץ פנים-חרדי, הם חזרו בהם ודרשו את ביטולה.

     

     

    בנובמבר 2017 הוכיחו המפלגות החרדיות כי הן עקביות בדרישתן לשמר את הסטטוס-קוו בענייני דת ומדינה - גם כאשר הוא לרעתן. שחקני כדורגל מהליגות הבכירות עתרו לבג"ץ נגד המדינה, המאפשרת כבר עשרות שנים את קיומם של משחקי כדורגל בשבת למרות חוק שעות עבודה ומנוחה האוסר זאת.

     

    היועץ המשפטי לממשלה ניסה להגן על מדיניות אי-האכיפה, אך לפי עקרון ה"ישראבלוף" שקבע בית המשפט בפרשת המרכולים (ע"ע), בפני המדינה עמדו, לכאורה, רק שתי אפשרויות: להכשיר את חילול השבת באמצעות החרגת ענף הכדורגל כולו מהחוק, או לעצור את המשחקים כולם.

     

    היציאה מהסבך המשפטי התאפשרה לבסוף דווקא בזכות משבר שבת אחר, סביב עבודות התשתית והתחזוקה ברכבת ישראל בסופי שבוע.

     

     

    לא רק יחסי הדת והמדינה עמדו במוקד הדרישות הקואליציוניות של המפלגות החרדיות בראשית הקדנציה, אלא גם רווחת המגזר (ואגב כך, לעתים, גם אוכלוסיות נוספות), כאשר אחד המהלכים הראשונים היה עדכון קצבאות הילדים שקוצצו על ידי לפיד כשר אוצר.

     

    בתחילה דרשו ש"ס ויהדות התורה את העלאתן לגובה המקורי, אך לבסוף התפשרו על תוספת של כמה עשרות שקלים בלבד, בתמורה לכך שהמדינה תפתח תוכנית חיסכון לכל ילד שבה תופקד יתרת הסכום שקוצץ. החרדים אף דאגו כי הכספים יועברו להורים רטרואקטיבית מתאריך הקמת הממשלה.

     

    כ"תרופה" לגזירה נוספת של לפיד, זינק תקציב הישיבות והגיע לשיא של כל הזמנים - כ-1.2 מיליארד ש"ח בשנה בתקציב המדינה לשנים 2017-2018. זאת ועוד: באוגוסט 2016 תוקן חוק לימודי חובה - גם הוא מתקופת ממשלת "ברית האחים", בנט ולפיד - כך שבתי הספר לא יידרשו עוד ללימודי ליבה.

     

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רויטרס, יואב דודקביץ', אלכס קולומויסקי
    לא עשו לו חיים קלים
    צילום: רויטרס, יואב דודקביץ', אלכס קולומויסקי
    מומלצים