את הניצחון, היה בטוח, הוא יקטוף הפעם בקלות. אחרי הכול, המצב הכלכלי היה מצוין: שבעה מיליון מקומות עבודה נוספו מאז נכנס לבית הלבן, שיעור האבטלה הגיע לשפל היסטורי – והמסחר בשווקים שבר שיאים. "ארה"ב נמצאת בעיצומו של שגשוג כלכלי, כזה שהעולם לא ראה מעודו", הכריז דונלד טראמפ בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס ב-21 בינואר השנה. כשבועיים לאחר מכן זוכּה במשפט ההדחה בסנאט, ושיעור התמיכה בו הגיע לשיא של 49%. בצד הדמוקרטי, מנגד, 13 מועמדים התקוטטו עדיין על הזכות להתחרות מולו על הנשיאות.
ארה"ב בוחרת 2020 – סיקור נרחב בעמוד המיוחד של ynet:
• שיטת האלקטורים: כך בוחרים נשיא
• מה זה מדינה מתנדנדת? מילון הבחירות
• קונגרס ומריחואנה: על מה עוד יצביעו?
• 151 קילו, IQ 169: הנשיאים במספרים
ואז הגיעה הקורונה ושינתה הכול. לצד המשבר הבריאותי, שבו הפכה ארה"ב למוקד ההתפרצות הקשה בעולם, צנחה הכלכלה לרמות שלא נראו כדוגמתן מאז השפל הגדול של שנות ה-30. היה זה המשבר החמור ביותר שאיתו נאלץ טראמפ להתמודד, אבל במאבק מול האויב הבלתי-נראה הוא לא הצליח, אם בכלל רצה, לאחד את אמריקה תחתיו. הפילוג העמוק – שרק התרחב בימי כהונתו הסוערת – נחשף במלוא עוזו במהומות שפרצו אחרי רצח העצור השחור ג'ורג' פלויד.
המטרה: עוד 4 שנים. דונלד טראמפ, פרופיל
בשני האירועים ההיסטוריים המקבילים האלה, כך מלמדים הסקרים, רוב האמריקנים לא היו שבעי רצון מהתנהלותו של טראמפ. אלא שאחרי 74 שנים שבהן "הדונלד" (כפי שכונה בימי הזוהר שלו במנהטן) החזיר למבקריו במתקפות כפולות ומכופלות – הודאה בטעות לא באה בחשבון. "הנגיף ייעלם, בסוף יתברר שצדקתי", חזה גם כשהגל השני של הקורונה הגיע ופגע שוב במאמציו לשקם את הכלכלה.
וכעת, כשאמריקה עומדת לגשת לקלפי, אפשר לומר שבמידה מסוימת טראמפ ניצב שוב על נקודת ההתחלה שבה מצא עצמו לפני ארבע שנים, נקודה שממנה – בניגוד לכל התחזיות של הסוקרים והפרשנים – יצא והדהים את העולם בניצחונו. "2016?", צייץ ביולי השנה בטוויטר, "הנה אנחנו מתחילים מחדש!".
המלך הבריון
דונלד ג'ון טראמפ נולד ב-14 ביוני 1946 ברובע קווינס בניו יורק, בן לפרדריק (פרד) טראמפ, איל נדל"ן שעשה את הונו הרב מבניית אלפי יחידות דיור, ולמארי-אן מקלויד, מהגרת מסקוטלנד. הוא היה הרביעי מבין חמישה אחים ואחיות. את תדמית המרדן שובר המוסכמות קנה לעצמו עוד כילד, ומכריו מאותה תקופה מעידים שלעתים נהג בבריונות כלפי סביבתו. "אהבתי לחמם את העניינים ולבחון אנשים", הודה פעם. טראמפ אף התרברב שבבית הספר היסודי השאיר למורה שלו למוזיקה פנס בעין – "בגלל שלא חשבתי שיש לו שמץ של מושג במוזיקה".
כדי לתקן את דרכיו הרעות שלח אותו אביו בגיל 13 לפנימייה צבאית. בין שהיה זה החינוך הנוקשה שספג שם או סיבה אחרת, בפנימייה גילה טראמפ את אופיו התחרותי והפך לצוער מצטיין. "הוא רצה להיות ראשון, בהכול, והוא רצה שאנשים יידעו שהוא היה ראשון", סיפר אחד מחבריו אז. לפי ביוגרפיה שנכתבה עליו והתפרסמה ב-2015, אביו הקפדן של טראמפ החדיר בו את הרצון הבלתי נדלה להצלחה. טראמפ עצמו סיפר כי האב הפציר בו להיות "קטלני" ונהג לומר לו: "אתה מלך".
ב-1968 השלים טראמפ תואר ראשון בכלכלה בבית הספר לעסקים וורטון של אוניברסיטת פנסילבניה. עד היום הוא מתגאה שלמד במוסד היוקרתי, אם כי לאחרונה טענה אחייניתו שלמוסד הזה התקבל במרמה, אחרי ששילם ל"ילד חכם" שייבחן במקומו במבחני הקבלה. את הקריירה בתחום הנדל"ן התחיל עם סיום הלימודים. הוא הצטרף לחֶברה של אביו המזדקן, ובתחילת שנות ה-70 קיבל ממנו את שרביט הניהול שלה. טראמפ מונה לנשיא החברה ושינה את שמה ל"ארגון טראמפ".
שלא במפתיע אולי, להכרה הציבורית הראשונה שלו זכה טראמפ בנסיבות שליליות. הוא ואביו נלחמו ב-1973 בתביעה של משרד המשפטים הפדרלי, שבה נטען כי הפלו אפרו-אמריקנים וסירבו להשכיר להם דירות. במסגרת הסכם פשרה, שטראמפ מדגיש שלא כלל הודאה באשמה, פרסמה החברה שלהם מודעות שבהן הכריזה כי תקבל בברכה דיירים שצבע עורם שחור.
האימפריה של אבא
מסוף שנות ה-70 ולאורך שנות ה-80 הרחיב טראמפ את אימפריית הנדל"ן שהקים אביו. הוא העביר את מוקד פעילותה מברוקלין וקווינס למנהטן, ושם הוציא לפועל פרויקטים כמו מלון גראנד הייאט היוקרתי, שנפתח ב-1980. זו השנה שבה גם החלה בנייתו של מגדל טראמפ, הבניין שבו עתיד היה להתגורר עד מעברו לבית הלבן. טראמפ גם רכש בסכום עתק של 400 מיליון דולר את מלון פלאזה, מסמליה של ניו יורק, והקים בתי קזינו באטלנטיק סיטי. לצורך הרחבת האימפריה שלו נעזר בהלוואות רבות מבנקים, הלוואות שהכבידו עליו בהמשך הדרך.
שערוריות שונות שצצו לאורך שנות פעילותו העסקית של טראמפ משכו את תשומת לבם של צהובוני ניו יורק, והם הרבו לעסוק בחייו האישיים הסוערים. ב-1977 נשא טראמפ לאישה את הדוגמנית הצ'כית איוונה זלניצ'קובה, ועמה הביא לעולם את דונלד ג'וניור, איוונקה ואריק. היא זו שהעניקה לו, עקב קשיי שפה, את הכינוי הרווח "הדונלד", בריאיון ב-1989. שנה אחר כך קרסו נישואי השניים, והם ניהלו הליך גירושים מתוקשר אחרי שנחשף הרומן שטראמפ ניהל עם השחקנית מרלה מייפלס. עם מייפלס התחתן ב-1993, אחרי שנולדה לבני הזוג בתם טיפאני.
טראמפ אהב את אור הזרקורים. "המופע הוא טראמפ, והכרטיסים להופעות שלו אזלו בכל מקום", אמר בגאווה למגזין "פלייבוי" ב-1990. לפי עדויות מאותה העת, שאותן הכחיש טראמפ, בניסיון למשוך כותרות הוא אף התחזה לאיש יחסי הציבור הבדיוני "ג'ון מילר", שטען בפני כתבת של המגזין "פיפל" כי טראמפ התייחס היטב לאיוונה ויתייחס היטב גם לבת זוגו החדשה.
בתוך שנים ספורות נפרד טראמפ גם ממייפלס, וב-1998, עוד לפני השלמת הגירושים ממנה, הכיר את מי שתהיה אשתו השלישית, הדוגמנית הסלובנית מלניה קנאוס. הוא היה אז בן 52 והיא בת 28. השניים נישאו ב-2005, ובשנה שלאחר מכן נולד בנו הצעיר של טראמפ, בארון. עם השבעתו של טראמפ לנשיא 11 שנים אחר כך הפכה מלניה למהגרת השנייה בתולדות ארה"ב שהחזיקה בתואר הגברת הראשונה.
1,001 ברשימת עשירי העולם
שנות ה-90 היו תקופה לא פשוטה עבור טראמפ מבחינה עסקית. מיתון כלכלי והחלטות שגויות הביאו לכך שחובותיו תפחו לסכום עתק של 5 מיליארד דולר. כמה מעסקיו, בהם בתי הקזינו באטלנטיק סיטי, הכריזו על פשיטת רגל, והוא נאלץ לוותר בין היתר על חברת התעופה שלו "טראמפ שאטל" ועל יאכטה יוקרתית בשם "טראמפ פרינסס".
טראמפ התאושש בעזרת הלוואות מאחד הבנקים היחידים שעוד הסכימו להלוות לו כספים, דויטשה בנק, ובעזרת מודל עסקי שבו העניק לזכיינים רשות להשתמש בשמו במגוון רחב של תחומים: מנדל"ן (כמו "מגדלי טראמפ" באיסטנבול), דרך מותג סטייקים ועד "אוניברסיטת טראמפ" (שהואשמה לימים בהונאה, וכפשרה שילם טראמפ לנפגעיה 20 מיליון דולר).
טראמפ העניק את שמו גם למותג וודקה מהולנד, אף שהוא עצמו נמנע ממשקאות חריפים, לדבריו משום שאחיו הגדול פרדי מת בגיל 42 מהתקף לב אחרי התמכרות ממושכת לאלכוהול. כמו מותגים רבים אחרים תחת שמו, גם "וודקה טראמפ" כבר לא נמכרת כיום בארה"ב (אך עדיין ניתן למצוא אותה בישראל). בכל הנוגע להונו העכשווי של טראמפ קיימת אי-בהירות, אך במגזין "פורבס" דירגו אותו השנה במקום ה-1,001 ברשימת עשירי העולם, עם 2.1 מיליארד דולר.
עוד ברב-המכר שהוציא לאור ב-1988, "טראמפ: אומנות העסקה", התגאה טראמפ בכישרונו כאיש עסקים ממולח וקשוח. דומה כי דבר לא תרם לקידום התדמית הזו כמו תוכנית הריאליטי שהנחה, "המתמחה", שבה התחרו מועמדים על הזכות לעבוד עבורו. את מי שכשל נהג טראמפ להדיח מהתוכנית עם משפט המחץ "אתה מפוטר". את "המתמחה" הנחה במשך 14 עונות, מ-2004 ועד שהכריז על מועמדותו לנשיאות ב-2015. עד אותה שנה החזיק בבעלותו גם את תחרות היופי "מיס יוניברס".
הקמפיין ששחט פרות קדושות
מאז ומתמיד הביע טראמפ עמדות שמרניות בתחומי חוץ וכלכלה, אך בנושאים חברתיים החזיק בעבר בעמדות ליברליות יותר מהיום, וכך למשל תמך בזכותן של נשים לבצע הפלות. דיבורים שלו על כניסה לפוליטיקה נתפסו במשך שנים כתעלול יח"צני מצדו. כבר לקראת הבחירות בשנת 2000 הכריז כי הוא שוקל לרוץ כמועמד המפלגה הרפורמיסטית, אך בסופו של דבר נמנע מכך. אחרי שנים כרפובליקני נרשם ב-2001 כדמוקרט, אך ב-2009 שב לצד הרפובליקני. לאחר מכן זכה להד תקשורתי נרחב כשקידם את תיאוריית הקונספירציה שלפיה ברק אובמה לא נולד בארה"ב, ולכן אינו יכול לכהן כנשיאה.
כשהחליט לרוץ לנשיאות בבחירות 2016 רכב טראמפ אל עבר הניצחון המפתיע שלו על גב קמפיין שידע לנצל היטב את ייאושם של לבנים רבים בפריפריה מהמצב הכלכלי, אך גם את הרגשות הלאומניים והקסנופוביים – יש יאמרו גזעניים – שהתחזקו בציבור האמריקני בצל התגברות הטרור של דאעש בעולם ומשבר ההגירה באירופה.
בסיסמה אחת פשוטה, "להחזיר את אמריקה לגדולתה" (Make America Great Again), הצליח טראמפ לתמצת את עיקרי משנתו, ובעצרות הענק שקיים בתדירות גבוהה דיבר בסגנון תוקפני, לא-מתנצל ולא תקין-פוליטית. טראמפ פיזר הבטחות פופוליסטיות רבות, כמו לאסור כניסת מוסלמים לארה"ב, לחסל את ההגירה הלא-חוקית באמצעות בניית חומה בגבול עם מקסיקו, ליצור מיליוני מקומות עבודה, להעניש חברות המעתיקות את מוקד פעילותן אל מחוץ לארה"ב, לתקן הסכמי סחר לא-הוגנים ולשקם את תעשיית הפחם שאיבדה את מעמדה.
טראמפ קומם עליו את הממסד הרפובליקני כששחט פרות קדושות, למשל במתקפה על המועמד הרפובליקני לנשיאות לשעבר ג'ון מקיין: טראמפ טען כי מקיין אינו גיבור מלחמה, מכיוון שנפל בשבי בווייטנאם (מלחמה שבמהלכה טראמפ עצמו חמק מגיוס בנימוק של כאבים ברגל). "אני אוהב אנשים שלא נפלו בשבי", הכריז אז, באמירה שהייתה אחת מני רבות שהדהימו את האמריקנים – אך סיפקו לו תשומת לב תקשורתית עצומה.
תשומת הלב הזו סייעה לטראמפ להפוך ממועמד שנתפס כבדיחה לפייבוריט בפריימריז הרפובליקניים. הוא הצליח לשלהב את תומכיו בשטח, שהאמינו להבטחתו כי יביא גישה חדשה לוושינגטון המסואבת והמשותקת – גישה של איש עסקים – וראו בסגנונו עדות לאומץ ולכנות הנדרשים ממנהיג.
ב-2015: "אני אוהב אנשים שלא נפלו בשבי"
(רויטרס)
טראמפ גבר על 16 יריביו הרפובליקנים בפריימריז, והצליח לאחד מאחוריו גם את הממסד המפלגתי והנוצרים השמרנים. הוא עשה זאת בין היתר בעזרת הסגן שבחר לו, מושל אינדיאנה האוונגליסטי מייק פנס, ובעזרת הפחדת הרפובליקנים שניצחון דמוקרטי יביא סוף לאורח החיים השמרני (תוך שהוא משנה את גישתו ומביע התנגדות נחרצת להפלות).
השיטה ששימשה את טראמפ כל חייו וגם בפריימריז – הטחת עלבונות ביריביו – שימשה אותו היטב גם בבחירות הכלליות, בקרב מול יריבתו הדמוקרטית הילרי קלינטון. טראמפ הצמיד לה את הכינוי "הילרי המושחתת" (Crooked Hillary) ואף הצהיר כי אם ייבחר ישלח אותה לכלא, בצל שערוריית האי-מיילים שלה שה-FBI חקר אז.
כוכב יכול לעשות הכול
לניצחונו של טראמפ סייע השימוש התכוף שלו בטוויטר, הרשת חברתית שהייתה עבורו כלי קשר ישיר עם תומכיו – בלי הצורך לעבור את הסינון של כלי התקשורת המסורתיים, שאותם טראמפ תקף ללא הרף וכינה "פייק ניוז" בכל פעם שנאלץ להתמודד עם דיווחים שליליים.
הפעם היחידה שבה התנצל טראמפ במהלך הקמפיין הייתה כאשר שבועות אחדים לפני יום הבחירות הודלף סרטון מ-2005 שבו הוא תועד אומר דברים מבזים על נשים, ובראשם האמירה המפורסמת ש"כשאתה כוכב אתה יכול לעשות הכול" – גם "לתפוס" נשים באיבר המין שלהן. טראמפ טען להגנתו שמדובר בשיח מתרברב ותו לא, אך הצהרה זו הצטרפה לעובדה שלפחות 23 נשים טענו כי תקף אותן מינית בעבר, וחלקן אף האשימו אותו באונס. טראמפ טען שכולן משקרות.
בבחירות עצמן טראמפ אמנם קיבל כ-3 מיליון קולות פחות מקלינטון, אך הוא גבר עליה בזכות שיטת האלקטורים הנהוגה בארה"ב. סייעה לו שורת ניצחונות במדינות מפתח שההערכה ערב הבחירות הייתה כי יצביעו למועמדת הדמוקרטית. פרשנים מסוימים סבורים כי לניצחונו תרמה גם תמיכתם של גזענים מתנועת האלט-רייט. אותם פרשנים טוענים שטראמפ "קרץ" לאורך הקמפיין לגזענים אלו, ומזכירים שנדרש לו זמן רב עד שהסכים לגנות מנהיג של ה-KKK שהביע תמיכה נלהבת בו. טראמפ, מנגד, טען שהוא עצמו האיש "הכי פחות גזעני בעולם".
ניחוח אוטוריטרי ועובדות אלטרנטיביות
לאחר ניצחונו של טראמפ רבים בארה"ב קיוו שתפקיד הנשיא יחולל בו שינוי מסוים וימתן במעט את אופיו. בעיני מבקריו, התקוות הללו נכזבו במהרה. כך למשל, כבר שבוע לאחר השבעתו פרסם צו שאסר על נוסעים מכמה מדינות מוסלמיות להיכנס לארה"ב. הצו עורר סערה והפגנות ספונטניות בנמלי תעופה ברחבי המדינה, ובסופו של דבר נאלץ טראמפ לפרסם צו מרוכך יותר עקב קרב משפטי שהובילו הדמוקרטים. זו הייתה יריית הפתיחה בשורה של קרבות משפטיים שעתידים היו לאורך כהונתו להקשות עליו לממש את הבטחותיו.
התקוות שיתמתן נכזבו. טראמפ בנאום ההשבעה
(רויטרס)
בטוויטר המשיך הנשיא להשתמש ככלי התקשורת המרכזי שלו, והוא ניצל את המדיה הזו כדי לפרסם הודעות רשמיות, כמו פיטורים (בתדירות גבוהה למדי) של בכירי ממשלו. השימוש התכוף והלא-זהיר שלו ברשת החברתית יצר לעתים מבוכות, כמו בתקרית המפורסמת שבה במשך שעות ארוכות התנוסס בצמרת רשימת הציוצים שלו הביטוי העלום "קובפפה" (Covfefe).
לאורך הקדנציה המשיך טראמפ לנפק אמירות חסרות אחיזה במציאות (מתנגדיו אומרים שמדובר בשקרים של ממש, אבל היועצת שלו כינתה זאת פעם "עובדות אלטרנטיביות"). מינואר 2017 עד תחילת 2020 ספרו ב"וושינגטון פוסט" לפחות 16,000 אמירות מטעות או לא-נכונות שניפק טראמפ. בינתיים הנשיא רק החריף את המתקפות שלו על גופי התקשורת, ואף כינה אותם "האויב של האומה האמריקנית" – ביטוי שמבקריו סבורים כי הוא מדיף ניחוח של משטר אוטוריטרי.
גם אחרי הבחירות, במהלך כהונתו, המשיך טראמפ לקרוץ לימין הקיצוני והתעקש, למשל, ליצור השוואה מוסרית בין מפגינים בשרלוטסוויל ב-2017, רבים מהם ניאו-נאצים שקראו "יהודים לא יחליפו אותנו", לבין מפגיני שמאל שהתייצבו מולם. מבקריו סבורים שהרטוריקה שבה הוא משתמש גזענית במשתמע או במפורש, וכי בכך השפיע לרעה על התרבות הפוליטית האמריקנית, והעניק לגיטימיות לשיח של שנאה.
ביקורת ספג טראמפ גם בשל סירובו לוותר על הבעלות על עסקיו הענפים (שאת ניהולם העביר לבניו) או לחשוף את רישומי ההכנסות שלו, מה שהעלה סימני שאלה בדבר ניגודי אינטרסים אפשריים. במהלך הקמפיין הנוכחי חשף "ניו יורק טיימס" רבים מרישומי המס של הנשיא, ומהם אכן עולה חשש לניגוד אינטרסים, ומסתמן שטראמפ חמק במשך רוב 20 השנים האחרונות מתשלום של מס הכנסה פדרלי, בצל הפסדיו הכספיים האדירים. מבקרי טראמפ מאשימים אותו גם בנפוטיזם, משום שמינה ליועציו בממשל את בתו איוונקה ואת בעלה ג'ארד קושנר.
הסערה הגדולה ביותר בממשלו של טראמפ, שהטילה עליו את צילה במשך רוב כהונתו, הייתה פרשת "רוסיה-גייט", שבמרכזה החשד לקשר אפשרי בין אנשי טראמפ לגורמים הרוסיים שהתערבו לכאורה בבחירות ב-2016 כדי להביא לניצחונו. טראמפ הטיל ספק בהערכת המודיעין האמריקני שהרוסים התערבו בבחירות, וטען שמדובר ב"ציד מכשפות" נגדו. התובע המיוחד רוברט מולר מונה לחקור את הפרשה, ובתום חקירה ממושכת קבע אשתקד כי אף שהרוסים אכן פעלו כדי להטות את הבחירות, לא נמצאו עדויות ל"קנונייה" שבה אנשי הקמפיין של טראמפ שיתפו איתם פעולה. טראמפ צהל וטען שמדובר ב"זיכוי מוחלט", אך בדו"ח גם נמנע מולר מפורשות מלזכות את טראמפ מהחשד החמור השני נגדו – שיבוש הליכי חקירה.
חודשים אחרי פרסום דו"ח מולר על פרשת "רוסיה גייט" צצה לה פרשה חדשה, "אוקראינה-גייט", שבמרכזה הטענה כי טראמפ לחץ על קייב לפתוח בחקירה נגד ג'ו ביידן ובנו האנטר, חקירה שיכלה לסייע לו לנצח את ביידן בבחירות השנה. פרשה זו הובילה להליך הדחה נגד טראמפ בבית הנבחרים, והוא היה הנשיא השלישי בלבד בתולדות ארה"ב שעמד למשפט בסנאט, אם כי שם זוכה הודות לרוב הרפובליקני.
כבר לא השוטר העולמי
מוטיב מרכזי במדיניותו של טראמפ היה ניסיון שיטתי להרוס את "מורשת אובמה". בין היתר ביטל טראמפ שורת צווים של קודמו בתחום איכות הסביבה, אך הוא נכשל בביטול תוכנית הדגל שלו, "אובמה-קר", שסיפקה ביטוח בריאות למיליונים (קולו הבודד של הסנאטור שאותו תקף בקמפיין, ג'ון מקיין, הביא לסיכול מהלך נגד התוכנית בקונגרס).
הבטחה נוספת שטראמפ התקשה ליישם היא הקמת החומה בגבול עם מקסיקו. מאבקים אין-סופיים עם הדמוקרטים סביב הסוגיה עיכבו את בנייתה והביאו להשבתת הממשל הארוכה בתולדות ארה"ב (35 ימים). עד כה בנה ממשלו כ-380 ק"מ של גדר מתכת בגבול, אם כי ברובם המוחלט אלו קטעים המחליפים גדרות ישנות. בניגוד להבטחתו מקסיקו לא שילמה על כך, אלא משלם המסים האמריקני.
תומכי טראמפ זוקפים לזכותו שתי הצלחות מרכזיות: קיצוץ מסים נרחב, שלטענת מבקריו מועיל בעיקר לתאגידים הגדולים, ומינוי חסר תקדים בכהונה אחת של 200 שופטים שמרנים – בהם גם שלושת שופטי העליון ניל גורסץ', ברט קבאנו ואיימי קוני בארט. מינוים של שופטי העליון צפוי להשאיר חותם לעשרות שנים על מערכת המשפט הפדרלית, שכן בבית המשפט העליון מחזיקים השופטים בתפקידם למשך כל חייהם, כל עוד הם מסוגלים לכך ורוצים בכך.
35 צפייה בגלריה
אליו התחנף. טראמפ מקבל כדורגל מפוטין בפסגה בהלסינקי, לקראת המונדיאל ברוסיה
(צילום: AFP)
בתחום החוץ הוביל טראמפ מדיניות של "אמריקה תחילה". הוא התלונן שארה"ב צריכה להפסיק להיות "השוטר של העולם" וקרא לשים סוף ל"מלחמות הבלתי נגמרות" שעליהן שפכה טריליוני דולרים. טראמפ הוביל את ארצו אל מחוץ לארגונים והסכמים בינלאומיים, כמו הסכם הסחר הטרנס-פסיפי, אמנת האקלים, אונסק"ו, ובצל משבר הקורונה גם ארגון הבריאות העולמי. הוא ניהל מלחמת סחר מול סין, ובביקורת הקשה שלו על נאט"ו כפה על בעלות בריתה של וושינגטון להגדיל משמעותית את תקציב הביטחון שלהן.
טראמפ התעמת לא אחת עם מנהיגי בעלות הברית הללו, ומנגד שיבח מנהיגים אוטוריטריים כמו נשיא רוסיה ולדימיר פוטין או נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. לא אחת הואשם בנטישת בעלי ברית, כמו הכורדים בצפון סוריה. מבקריו טוענים שבוויתור על מנהיגותה של ארה"ב, הוא לא רק החליש אותה אלא גם אפשר פגיעה במעמדה של הדמוקרטיה ברחבי העולם.
המעריץ של ישראל והבת שהתגיירה
טראמפ נחשב לתומך גדול של ישראל, ורבים ממקורביו הם יהודים. בתו איוונקה אף התגיירה. כבר לפני 40 שנה תרם סכוף כסף נכבד כדי לסייע בהקמת יישוב חדש למפוני סיני באזור חבל שלום שבצפון הנגב. לאורך השנים המשיך להביע עמדות אוהדות כלפי ישראל, וגם כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. לפני הבחירות לכנסת ב-2013 אף פרסם טראמפ סרטון תמיכה בו: "אני מעריץ גדול של ישראל. בכנות, ראש ממשלה חזק זו ישראל חזקה", אמר אז.
כמו נשיאים קודמים, גם טראמפ הבטיח בקמפיין שלו להכיר בירושלים כבירת ישראל, אך בניגוד לקודמיו הוא מימש את הבטחתו, והוא עשה זאת כבר בשנתו הראשונה בתפקיד. למרות גינויים מרחבי העולם העביר טראמפ את השגרירות האמריקנית לבירה, הכיר בריבונות ישראל ברמת הגולן (וזכה שם בשל כך ליישוב על שמו), וביטל מדיניות ארוכת שנים שהגדירה את ההתנחלויות ביהודה ושומרון כלא-חוקיות.
על חתנו קושנר הטיל טראמפ את תפקיד המתווך שיגבש הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים, הסכם שאותו תיאר הנשיא כ"עסקה הקשה ביותר להשגה". את הפלסטינים תקף לא אחת, ובין היתר התלונן על כך שהם אינם מפגינים כלפי ארה"ב "כבוד או הערכה" למרות מאות מיליוני הדולרים שהיא משלמת להם בכל שנה – סיוע כספי שבו הוא עשה קיצוץ עמוק. בספטמבר השנה, במסלול עוקף-פלסטינים, הביא ממשל טראמפ לחתימה על "הסכמי אברהם", שכוננו יחסים דיפלומטיים מלאים בין ישראל לאיחוד האמירויות ובחריין.
טראמפ הגדיל משמעותית את תקציב הצבא האמריקני, ובמקרים מסוימים לא היסס להשתמש בכוח צבאי, למשל כשהורה להגיב באש על השימוש בנשק כימי מצד משטר אסד. הוא המשיך את המערכה שיזם קודמו נגד דאעש, ואישר את חיסול מפקד ארגון הטרור אבו בכר אל-בגדדי. גם מול איראן הנהיג טראמפ מדיניות נוקשה, כשפרש מהסכם הגרעין שנחתם בינה לבין המעצמות בתקופת אובמה. הוא חידש את הסנקציות על טהרן, והמתיחות הגוברת מולה כמעט הביאה למלחמה כשארה"ב חיסלה בהוראתו את מפקד כוח קודס קאסם סולימאני.
בשנתו הראשונה של טראמפ בבית הלבן הגיעה לשיא גם המתיחות מול צפון קוריאה, והוא והרודן קים ג'ונג און החליפו אז גידופים אישיים ואיומים במלחמה גרעינית, כשטראמפ אף מבטיח "אש וזעם שהעולם לא ראה מעודו". "שמישהו יאמר לו שגם לי יש כפתור גרעיני, אבל הוא הרבה יותר גדול וחזק משלו, והכפתור שלי עובד!", צייץ טראמפ בינואר 2018. חודשים ספורים לאחר מכן כבר הרעיף על קים שבחים בפסגה ההיסטורית בסינגפור, אם כי בינתיים לא היא ולא השתיים שבאו אחריה הביאו לפריצת דרך במשא ומתן על פירוק צפון קוריאה מגרעין.
4 שנים בלי דאגות
הקיץ, בצל משבר הקורונה ומחאת ג'ורג' פלויד, הסתמן בסקרים כי למערכה על בחירתו מחדש מגיע טראמפ כשהוא צולע. מבקריו טוענים כי השפעת הנגיף על חיי היום-יום של האמריקנים הייתה ישירה כל כך, עד שטראמפ לא יכול עוד להסתפק בשיטות שבהן רגיל היה להשתמש כדי לשפר את מצבו בסקרים – פיזור אמירות מטעות והסטת תשומת הלב לעבר פרשות צדדיות. המבקרים בטוחים שהקורונה חשפה למעשה שהמלך הוא עירום.
אבל טראמפ, כמו טראמפ, לא אומר נואש. את הסקרים הוא הגדיר "מזויפים", ואת האשמה במגפה ובהשלכותיה הטיל על סין. את יריבו הדמוקרטי ג'ו ביידן ניסה שוב ושוב להציג כאדם עייף ותשוש וכ"בובה" של הדמוקרטים מהשמאל הקיצוני.
כמו לפני ניצחונו ב-2016 הזהיר טראמפ ששלטון של הדמוקרטים תחת ביידן יחסל את אורח החיים השמרני בארה"ב, וכדי למנוע תרחיש כזה קרא לרפובליקנים לצאת ל"קרב מאסף" כדי להשאירו בשלטון. ניצחון ב-3 בנובמבר ייתן לו עוד ארבע שנים בבית הלבן, אבל הפעם בלי שום צורך לרצות את דעת הקהל. ארבע שנים כאלה, בלי האיום של עוד מערכת בחירות המרחף מעל ראשו, יאפשרו לו ללכת הרבה יותר רחוק, ולהשאיר בפוליטיקה האמריקנית חותם לדורות.
פורסם לראשונה: 14:36, 21.07.20
